עלינו להמשיך ולקלוט ידע מקצועי, אך לא להעמיד פנים שאנחנו מומחים. הרעיון להעמיד פנים שהוא מומחה יפגע ביכולת לייצר ולהשתמש ברעיונות חדשים. משרפות אשפה הן ציוד לשריפת אשפה ביתית. אשפה ביתית נשרפת בתנור והופכת לגז פליטה לתא הבעירה המשני. הוא נשרף לחלוטין תחת בעירה מאולצת של המבער ואז נכנס לקולט אבק הריסוס. לאחר פינוי האבק, הוא משוחרר דרך הארובה. לאווירה.
המשרפה הראשונה של&# 39 העולמית נולדה באירופה במהלך המהפכה הטכנולוגית השנייה. במחצית השנייה של המאה התשע עשרה התפתחה פדינגטון באנגליה לעיר מתועשת מאוכלסת בצפיפות. בשנת 1870 הושק בפדינגטון משרף אשפה. באותה תקופה זבל היה בעל תכולת לחות ואפר גבוהה, כך שערכו הקלורי היה נמוך והיה קשה לשרוף אותו. לכן, המשרפה הייתה במצב תפעולי ירוד ועד מהרה הפסיקה את פעולתה. כדי לפתור את בעיית האיכות הירודה של האשפה וקושי השריפה, אימצו תחילה סורג דו שכבתי (תפר פחם בוער מאוד על הסורג התחתון), ולאחר מכן ניסה לערבב זבל עם פחם בשנת 1884 כדי לשפר את מאפייני הבעירה של דלק האשפה . עם זאת, שני הניסיונות לא הצליחו להשיג תוצאות מספקות, והסביבה שמסביב זוהמה על ידי עשן בגלל הארובה הנמוכה.
על מנת לפתור את בעיית זיהום הגז והפחמן השחור, הצעד הראשון היה להגדיל את טמפרטורת השריפה ל -700 מעלות צלזיוס, ואז להגדיל אותה עוד יותר ל -800 ~ 1100 מעלות צלזיוס. באותה תקופה אנשים כבר היו מודעים להשפעה של נפח אוויר הבעירה ושיטת הקלט על טמפרטורת גז הפליטה, ולכן אומצו בהדרגה אמצעים כמו הרמת הארובה, הגדרת מפוחים ומאווררי טיוטה המושרה כדי להגביר את האוורור ולעמוד בדרישה לאוויר הבעירה. בתהליך השריפה. לאחר הגברת הארובה היא גם פותרת את בעיית פיזור החומרים המזיקים בגז הפליטה.
מכיוון שסוג האשפה והרכבו עשויים להשתנות מאוד בהתאם לאזור ולעונה, על ציוד שריפת האשפה להיות בעל יכולת התאמה טובה לדלק. בהקשר זה, הצעדים הטכניים שננקטו באותה תקופה היו להוסיף אזור ייבוש פסולת במשרפה ולהשתמש באוויר בעירה לחימום מראש.
המשרפה היא מעין ציוד טיפולי לא מזיק הנפוץ לטיפול בלתי מזיק בפסולת ובעלי חיים רפואיים. העיקרון הוא להשתמש בעירה של פחם, נפט, גז ודלקים אחרים כדי לשרוף ולפחמן את החפצים שיטופלו בטמפרטורה גבוהה כדי להשיג את מטרת החיטוי.